תערוכה נוכחית

אחיזת עיניים: תצלומים מאוסף דורון סבג, חברת או.אר.אס. בע"מ

מנהלת האוסף: תמי גילת

אוצרת התערוכה: קרן זלץ

השנה אנו מציינים את יובל ה-200 לתצלום הראשון בהיסטוריה, תצלומו של ז'וזף ניספור נייפס, נוף מחלון בלא-גרא (1826–1827). דימוי מכונן זה הניח את היסודות לתפיסת המצלמה כחלון, שדרכו אנו מביטים אל ה"אמת", ולתפיסת הצלם כצופה, האורב לרגע הנכון כדי ללכוד את המציאות כהווייתה. העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו ברובן בעשור האחרון של המאה ה-20, רגע של מפנה היסטורי, שבו עמד המדיום על סף המהפכה הדיגיטלית. ציון דרך זה סימן שינוי קונספטואלי עמוק: הצילום חדל להיות כלי תיעוד פסיבי והפך למדיום אקטיבי להבניית מציאות.

התערוכה בוחנת מעבר זה של המדיום הצילומי מתיעוד כשיקוף של המציאות לפעולה מכוונת של בנייה, בימוי והמצאה. באמצעות עבודותיהם של אמנים, דוגמת נאן גולדין, ויק מוניז, ריניקה דייקסטרה, דיוויד ספירו, ג'יימס קייסביר ואוֹרי גרשט, היא חושפת את התפרים שבין מציאות לבדיה ומזמינה את הצופה להטיל ספק במראה העיניים ולתהות על הפער בין מה שרואה העין לבין מה שמפרש המוח.

הפרקטיקה של בניית עולם בסטודיו אך ורק לצורך צילומו מייצגת את אחת התפניות המרתקות בהתפתחות המדיום. במקום לצאת אל העולם בחיפוש אחר "הרגע המכריע", האמן הופך לבמאי, לאדריכל או לפסל. הוא משתמש בחומרים מוחשיים (מקרטון ומיני דבקים ועד אבק וחוטי מתכת) כדי להקים מבנה זמני, שכל קיומו נועד עבור העדשה. מהלך זה מנתק את הצילום ממחויבותו ההיסטורית ל"אמת" אובייקטיבית והופך אותו למעשה של מחבר (auteur); לא עוד ראיה למה שהיה, אלא עדות לחזון פנימי, הנבנה מתוך מחשבה ותכנון קפדני.

קסמן של העבודות המוצגות נובע לא מההטעיה המוצלחת, אלא מן הרגע שבו הצופה הופך להיות שותף בסוד הבריאה של היצירה, ומבין שהאמת הצילומית היא תמיד שאלה של נקודת מבט. בעידן של דימויים דיגיטליים מהונדסים וסינתטיים, הגורמים לנו לאבד לעיתים את האחיזה בממשי, מקבץ העבודות כאן מזכיר לנו, שהאמת אינה מצויה רק במה שהעין רואה, אלא גם במה שהיד בונה והלב זוכר.

התערוכה מאוסף דורון סבג חברת או.אר.אס בע"מ

* הגלריה פתוחה לציבור הרחב בכל ימות השבוע בין השעות 10:00-20:00